יש לי יום יום חג (האהבה)
זאת ליקה. וזה הבית שלה. וזה בעצם להגיד את אותו הדבר.
בגיל 26 היא החליטה שהפעם היא עושה את זה כמו שצריך, לדירה הזאת היא הכניסה את כל מה שהיא אוהבת ואת כל מה שעושה לה טוב.
יחד עם אמא שמסתובבת בשווקים בעולם ובאתרים באינטרנט הן הפכו 60 מט"ר של דירה ישנה בצפון רמת גן, למקום עתיק וקסום.
ברוכים הבאים לבית שבו ממש לא מחכים ל-14 בפברואר בשביל להוסיף קצת רומנטיקה לעניינים.
הכניסה לבית
המראה וסט המנורות עליהן איורים של שושנים בליווי גוון ירקרק נרכשו על ידי אימה באחד השווקים בארץ, השידה בכניסה נקנתה מבעלים של בית קפה בתל אביב ונצבעה באותו גוון.
הטפט נשאר מהחדר של האחיינית הקטנה, ורוד בהיר עם פלור דה ליס עליו. הסמל הזה, שבמקור הוא סמל מלכות צרפתי, מופיע הרבה בבית, או יותר נכון בחייה של הגברת הצעירה. אם תרצו כמה דוגמאות אז היא תשמח להראות לכם את הקעקוע על ידה הימינית, השרשרת והטבעת שהיא עונדת בקביעות, הכל פלור דה ליס.
זאת מפני שהיא מאמינה שהייתה נסיכה צרפתית בגלגול הקודם… אבל בואו נתמקד בבית.
המטבח
שימו ביחד מטבח מנירוסטה, שנראה לרגע כאילו גנבו אותו מהקפה השכונתי מתחת לבית, הוסיפו פרקט קלאסי, זרקו קצת אריחים הולנדיים מעל הכריים וקשטו באלמנטים של כחול ולבן. מה יצא? מעבר להברקה עיצובית, נוחות שעולה על כל דמיון בכל הקשור לנקיון, מקום איחסון וסדר.
עם הזמן עוד פריטים בכחול לבן הפכו לדיירים קבע.
נכון לשעה זו ספירת המלאי שלנו עומדת על: שטיח פלסטיק, מגנטים למקרר, ואפילו קופסאת שימורים גדולה של דובדבנים שליקה ראתה בבית קפה שכונתי והצליחה לחזור איתה הביתה, אחרי שהברמן נכנע. (זה לא היה פשוט אבל כושר שיכנוע כבר אמרנו?! כן , והרבה חן.)
סלון
הכל התחיל מרכישת ספה גדולה ובהירה. לאחר מכן נוסף שולחן העץ שהיה שייך בכלל לסבתא רבא. ואז החלו שתייהן להתאים את שאר הפריטים. בין היתר, שתי כורסאות משוק הפשפשים שעליהן נתפרו הגובלנים. החלונות בלגיים בגוון של ירוק-אפרפר, כמו כל שאר החלונות בבית.
חדר שינה
החדר שינה מזכיר עיצוב פרובנסי. הטפטים שהוזמנו מחו"ל בכלל נועדו לבוטיק המשפחתי אך מפני שבמשפחה הזאת לא זורקים לעולם פרטים שנרכשו, השאריות מצאו את עצמן מהר מאוד על קירות חדר השינה. כמו ארון הבגדים שהיה שייך לאחיה הקטן בשנים האחרונות וסופח אליה עם המעבר דירה.
אמא של ליקה יודעת טוב מאוד עם מי יש לה עסק, לכן החליטה להציב בצד ימין של החדר צינור נירוסטה שמשמש לתליית בגדים.
תמונות
כשאמא של ליקה הלכה למסגר את התמונות המוכר אמר לה "אלה מסגרות לפיקאסו ואת שמה תמונה של נעליים?!?". ואני אומרת, הבה לא נמהר לשפוט! אומנות זו אומנות – כל אחד והפיקאסו שלו.
עוד דברים שמסתתרים כאן: